<h1>גבול מנשה — תשובה מרבינו שלמה ב"ר אברהם מההר אל הרמב"ן</h1>
<h2>דף מז.</h2>
זאת התשובה השיב הר' שלמה בר אברהם מההר אל החכם ר' משה בר נחמן ז"ל. יודע לאדוני כי האיש אשר יצא מן הכלל אין להפך בזכותו וללמד עליו זכות במסית ומדיח אם לא בראיה שלימה מפני שכל הגולה נתחללה ונתבזית על ידו כי לא שמענו כמקרה הרע הזה ועדין לא נשתקע חילולו מפי הגוים ומאד תמהו כל ישראל עליו ויהי קללה בפיהם ואין איש שיזכירהו אם לא יקללהו תוך כדי דבור ומאד נפלאו עליכם כל חכמי עירנו למה אתם מפקפקים בזה אם הוא בעל התשובה בעוד שהשרץ בידו ועומד עם הגוים ואוכל עמהם ואע"פ שהיה מתודה בעמדו לפני היהודים ואוכל ממאכליהם אולי היה עושה לרמותם למען לא יבזוהו והיה מבטיחם על שקר לשוב בארץ הצבי והוא היה בורח להציל ממונו מפני שממונו חביב עליו מגופו וכגון זה ראוי לחשדו מכל רע כי הרשיע לעשות ועוד כי לא העידו העדים שהתודה ופירש חטאו סמוך למיתתו כשהוא גוסס ועומד על מיטתו ערום בלא סימן פסול על גופו ולא העידו אם מת מתוך ודויו שלא שב על קיאו אבל אם יעידו כן יש לחוש על תשובתו מפני שאין אדם משטה בשעת מיתה ולא מת מתוך רשעו ואם היה כן אומר אני שראוי להקרות רבי כבתחילה אחר שנים עשר שקבל דינו כאותה ששנינו [סנהדרין מ"ו ע"א] בנסקלין ונשרפין שמלקטין העצמות וחוזרין לקברות אבותיהן אחר שקבלו את דינם, ועל כל המשומדים השבים בודאי צריך שישוב בפרהסיא מאליו בלא שום אונס ויעמוד בינינו ויעשה המצות כבתחלה ובזה נקרא בעל תשובה לקרוא רבי בלא טבילה ובלא שום ויסור ואף על ההרהור חששנו לקרותו צדיק כל שכן כשישוב בדבור ובמעשה כאותה ששנינו [קידושין מ"ט ע"ב] על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר בלבו תשובה, ואין קריית רבי קריית שררה אבל להחזיקו בכשר לגמרי להכשירו לעדות ולהאמינו בכל ענין איסור והיתר בזה נראה דבעי' חזרה גמורה כאשר כתבת דלא גרע מחשוד וצריך ויסור גדול לפי חטאו כפי ראות ב"ד שבעירו ואחר שיקבל ויסור ויתחרט מחטאו ראוי להכשירו לכל דבר, ועל הפושעים שאינם שבים הסכימו כל חכמינו לכנות את שמו לגנאי בכל ענין כמו שעשו לאלישע בן אבויה שקראוהו אחר [חגיגה ט"ו ע"א], ושלא יקראו בניהם לספר תורה על שם אביהם וכל שכן שאין ראוי לכבדו לקרותו רבי וגנאי הוא לבנים לשאול דבר זה שהרי אם היו כהנים לא היו מטמאים לו כאותה ששנינו [סנהדרין מ"ז ע"א] יכול אפילו פרשו מדרכי צבור ת"ל [ויקרא כ"א] בעל בעמיו בעושה מעשה עמיו, ואין חייבין עוד בכבודו אלא שאם לא יכבדוהו נזכירם לשבח כדכתב [דברים ל"ג] האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ושנינו [פסחים נ"ו ע"א] גרר עצמות אביו במטה של חבלים והודו, ומן הקבלה אשר שמעת להקרות בשם אבי אביהם אמת הוא וכן עשו במרשלייא בנכדו של הנדיב ר' משה הנקרא בוטין שהחתימו אותו בכתובתו ר' משה בן בנו של ר' משה וכן קראוהו בספר תורה ומזה יש עדים בעיר הזאת, ואשר כתבת בשם הרב שרמ"ן אין מקבלין אותן שנאמר [משלי ב'] כל באיה לא ישובון דרשא זו לא מצאנו בתלמוד ודעת רבותינו היה [ע"ז י"ז ע"א] משום דמשכא אמ' לא ישובון שאין שבין אבל לא אמרו שאין מקבלין אותן. ועל הבנים אני אומר אם פרקם נאה ונוהגין כשורה אין לנו להפחיתם מכבודם הראשון ואע"פ שכתבת בבת בלגה [סוכה נ"ו ע"ב] שקנסו רבותינו כל המשמרה וגם ההיא דסנהדרין [נ"ב ע"א] דאת אביה היא מחללת שנוהגין באביה בזיון התם הוא כשהבנים פושעים שהאבות גרמו להם כמו שאמרו [סוכה שם] שותא דינוקא או מאבוה או מאימא, אבל כשהאבות פושעים והבנים נוהגין כשורה אני קורא עליהם תלמידי עובדיה [סנהדרין ל"ט ע"ב] שדרו בין רשעים גמורים ולא למדו ממעשיהם ואין להפחיתם מכבודם הראשון ולא להזכיר להם מעשי אבותיהם ובמה שכתב רב נטרונאי דכהן שנשתמד לא ישא את כפיו קשה לי מאין הוציא זה שהרי לא קנס הכתוב אלא שירות ויליף לה מקרא במנחות [ק"ט ע"א] אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה' בירושלם וגו' [מ"ב כ"ג] ולא מצינו קנס בנשיאות כפים אלא בכהן שהרג את הנפש [ברכות ל"ב ע"ב] ואפשר שזה הרב הקיש ברכה לשירות שנאמר [דברים י'] לשרתו ולברך בשמו ואע"פ שלא הקישוהו חכמים לגבי בעל מום שמותר בנשיאות כפים אלא אם כן יש לו מום בידיו וברגליו ואינו דש בעירו כדאיתא במגלה [כ"ד ע"ב] ורבותינו דמו פושע לבעל מום והכי תנן התם [מנחות שם] כהן ששימש בבית חוניו לא ישמש במקדש בירושלם ואין צריך לומר לדבר אחר שנאמר אך לא יעלו כהני הבמות (על) [אל] מזבח ה' בירושלם וגו' והרי הן כבעלי מומין וחולקין עם אחיהן אך דין הוא שלא ישוב לאדרה שלו ושלא יקרא ראשון לבית הכנסת כאשר כתבת שזה נקרא שררה. והשם יעמידך בקרן אורה, שלמה ב"ר אברהם ב"ר שמואל יש"י עמה"ן [יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחו].
